נכון, יש תלמידים עם הפרעות קשב
(מכיר את זה טוב)
נכון, יש תלמידים שעושים עליהם חרם חברתי
(גם את זה אני מכיר טוב)
ונכון שגם יש הורים שלא יודעים להראות אהבה
(את זה אני מכיר עד היום טוב מאוד)
אבל בלי שיהיה מעוף למורה ושיתוף פעולה מלא של התלמידים שבאמת ירצו - זה קשה. היום להצליח עם כל ההסחות דעת זה חתיכת אתגר.

אתם יכולים לתת לתלמידים שלכם ללמוד עם מורה למוזיקה שמבטיח הבטחות באוויר שהתלמיד ינגן תוך..
ואחרי זה הם אומרים שזה לוקח זמן...
ואז התלמיד פתאום ״הפך לבעייתי״.
שורה תחתונה התלמיד מחליט והוא מחליט ללכת עם מי שהצליח לגעת ולדבר איתו וידע להקשיב לו באמת.

כי מה אם התלמידים לא רוצים לנגן את אותם שירים שהמורה למוזיקה מלמד?
או מה אם הם לא מתחברים למורה אבל הם מתפשרים ומתביישים להגיד?

נעים מאוד, אני הילד הזה שהיה לו קשה להתחבר לכל מורה.